בואו נודה על האמת, לכולנו יש את הרגע הזה. הרגע שבו אנחנו שומעים על מקרה חריג שקרה בבית ספר אחר, על שיימינג שהתפוצץ בקבוצת וואטסאפ, על הפצת סרטון מיני או אפילו יד קלה על המקלדת בתגובות לתמונה שתלמיד העלה לאינסטגרם, והמחשבה הראשונה שעולה לנו בראש היא: "טוב, אצלנו בבית הספר הילדים איכותיים, אצלנו אין דברים כאלה".
זה טבעי. זה אנושי. זה מנגנון הגנה קלאסי. במיוחד כשמדובר בבריונות ברשת- סכנה שקטה, שקופה, שמתרחשת מתחת לאף שלנו (או ליתר דיוק, מתחת לשולחן, בתוך המסך).
עכשיו, כשאנחנו מציינים את חודש המאבק בבריונות ברשת, זה הזמן להודות שגישת הבת-יענה, זו שטומנת את הראש בחול ומחכה שהסערה תחלוף (או שהסטורי יימחק אחרי 24 שעות)- היא אולי אסטרטגיה מרגיעה, אבל היא לא באמת עובדת.
הבעיה עם ה"לא"
בעולם האימפרוביזציה, העיקרון המוביל הוא "כן ו" מתרכזים בכן- אין דבר כזה לא.. כשפרטנר מציע רעיון ואנחנו אומרים לו "לא", אנחנו למעשה חוסמים את ההתקדמות. אנחנו תוקעים את המערכון. בחיים האמיתיים, ובמיוחד בחינוך, ה"לא" הזה מתחפש למשפטים כמו: "בכיתה שלי זה לא יקרה." "אלה רק שמועות" "הם בסך הכל ילדים".
הבעיה היא שכשאנחנו אומרים "לא" למציאות המורכבת של בני הנוער (אלכוהול, חרמות, שיימינג ברשת, מיניות לא מוגנת), אנחנו לא באמת מעלימים את הבעיה. אנחנו רק משאירים את הנוער להתמודד איתה לבד.
למה הכי קל להגיד "לא" לבריונות ברשת?
כי היא בלתי נראית. כי אנחנו לא שם. אין פנס בעין, אין דחיפות בהפסקה. השקט הזה מאפשר לנו לטמון את הראש בחול בשלל תירוצים "לא, הם סתם צוחקים ביניהם." "זה עניין של שעות הפנאי, זה לא קשור לכיתה." "לא נעים לחטט להם בטלפון."
כשאנחנו אומרים "לא" למציאות הווירטואלית של בני הנוער, אנחנו משאירים אותם להתמודד לבד בג'ונגל הכי פרוע שיש.
אז איך אומרים "כן" לסכנה?
כאן נכנס לתמונה חוק הברזל של האימפרוביזציה שהזכרנו קודם: "כן, ו" (Yes, And) להגיד "כן" לסכנות, זה לא אומר להסכים איתן או לעודד אותן. ממש לא. זה אומר להסתכל למציאות בעיניים ולהגיד: "כן, אני מבינה שזה קיים. זה כאן. בואו נדבר על זה."
ברגע שאנחנו מכירים בבעיה (ה"כן"), אנחנו יכולים לעבור לחלק של הפתרון (ה"ו…").
- כן, יש בריונות ברשת, ואנחנו הולכים לתת לכם כלים להתמודד איתה.
- כן, קל מאוד להיות בריון מאחורי מקלדת, ואנחנו נלמד אתכם לזהות מתי בדיחה הופכת לפגיעה.
- כן, הרשת לא שוכחת, ואנחנו נדבר על ההשלכות של הפצת תמונות.
- כן, זה מפחיד ומביך לדבר על מיניות, ודווקא בגלל זה אנחנו נעשה את זה בצורה פתוחה ולא שיפוטית.
להפוך את הסכנה לדיאלוג (בלי שהם יגלגלו עיניים)
אנחנו יודעות, לדבר עם מתבגרים על סכנות ברשת או על גלישה בטוחה זה כמו לנסות להרכיב רהיט של איקאה בלי הוראות- מתסכל, מבלבל, ולרוב נגמר בזה שנשארים עם חלקים מיותרים ביד. הם נסגרים, הם ציניים, והם בטוחים שאנחנו מנותקים.
בדיוק בשביל זה יצרנו את פרויקט "זה מסוכן" במקום להגיע עם הרצאה דידקטית על סכנות ברשת (שזה חשוב מאוד! אבל כמה אפשר?) אנחנו מגיעות עם גישה קצת אחרת, מעלות את הסיפורים האמיתיים והקשים שהם בטוח מכירים בדרך זו או אחרת ומשתפים את התלמידים תוך כדי המופע. גם אם הם באו להתריס או לבדוק את הגבולות שלנו- מבחינתנו לראות אותם משתתפים ומגיבים זה הדבר החשוב באמת. לשמוע את מה שיש להם להגיד בלי להגיד להם " לא!! לא אומרים את זה!".
במופע האינטראקטיבי שלנו, אנחנו מציפות את הנושאים הבוערים של הרשת- חרמות בוואטסאפ, הפצת תמונות אינטימיות, ובריונות מקלדת, אבל עושות את זה בצורה שמאפשרת להם לצחוק, להזדהות, ולהסיר את המגננות. פתאום, הנושא ה"כבד" הופך לשיחה נגישה.
ברגע שהקרח נשבר והם מבינים שאנחנו לא נגדם אלא איתם, מתרחש הקסם. ה"כן" הופך לשיחה אמיתית. בסדנאות העיבוד שאחרי המופע, התלמידים פתאום משתפים. הם חוקרים את הבחירות שלהם, ומבינים שיש להם כוח לשנות.
לסיכום, צוות יקר, אל תפחדו להוציא את הראש מהחול (ומהמסכים). חודש הבריונות ברשת הוא הזדמנות מצוינת ליישם את ה"כן, ו…" החינוכי שלכם. כשאתם אומרים "כן" לאתגרים הדיגיטליים, אתם הופכים לרלוונטיים עבור התלמידים שלכם.
אנחנו כאן כדי לעזור לכם לעשות את הצעד הראשון, להפוך את השיח על הרשת לאנושי, בגובה העיניים וגם עם קצת הומור.
מחפשים פעילות משמעותית ושונה לחודש הבריונות ברשת? לחצו כאן לפרטים נוספים על המופע "זה מסוכן" >>
