קרה לכם פעם שעמדתם במרכז המשרד, הסתכלתם על הצוות שלכם וראיתם עבודה קשה? באמת קשה. כולם מרוכזים, המקלדות מתקתקות, ה-To-do list מתקצר. ובמקום להיות מרוצים, הייתה לכם בבטן תחושה אחרת.
הרגשתם שכל אחד מהם תקוע בבועה שלו. שכל אחד רואה רק את המשימה הספציפית שלו ולא את התמונה הגדולה שאתם מנסים לבנות. אתם שואלים את עצמכם: "איך אני גורם להם להפסיק רק 'לסמן וי' על משימות ולהתחיל לרצות באמת שהארגון יצליח?"
ההפך ממעורבות הוא לא חוסר עבודה, הוא אדישות. הבעיה היא לא שהם לא עובדים, אלא שהם מרגישים כמו אורחים. כשאורח רואה לכלוך על הרצפה או תקלה בבית, הוא מחכה שבעל הבית יטפל בזה. זו לא הבעיה שלו. כשעובד לא מעורב, הוא מרגיש שההצלחה (או הכישלון) של הארגון היא "הבעיה של המנהלים". הוא רק בא לעשות את שלו וללכת.
אז איך מייצרים מעורבות אמיתית? כזו שגורמת לעובד להרגיש שהסיפור שלכם הוא גם הסיפור שלו? הלכנו לבדוק מה למדע יש להגיד על זה.
המדע שמאחורי המעורבות: גם המילים ה"קטנות" בונות את הסיפור
באוניברסיטת ברינגהאם חקרו "אג'יליות אסטרטגית" – היכולת של צוות להגיב מהר לשינויים. לכאורה, זה נשמע כמו נושא תפעולי, אבל המסקנות שלהם הן הלב של המעורבות.
בתרגיל אימפרוביזציה שנקרא "סיפור מילה אחר מילה", הקבוצה בונה עלילה כשכל אחד רשאי להגיד רק מילה אחת בתורו. מה שהחוקרים גילו הוא מדהים: כדי שהסיפור יצליח, המילים ה"קטנות" כמו "ו…", "אז" או "ה הידיעה" חשובות בדיוק כמו המילים "דרקון" או "אוצר".
איך זה קשור למעורבות? מעורבות נבנית כשאנשים מבינים שגם ה"מילה" הקטנה שלהם – המשימה השגרתית, המייל הקטן, הבדיקה הטכנית – היא זו שמחזיקה את כל העלילה. האג'יליות וההצלחה שלכם תלויות בזה שהעובד יבין שהוא לא בורג חסר חשיבות, אלא הכותב של המשפט הבא בסיפור שלכם. כשהוא מבין שבלעדיו הסיפור פשוט לא ימשיך, האדישות נעלמת ובמקומה מגיעה אחריות.
אנסמבל, לא רק צוות: האחריות היא על הפרטנר
גם ב-Harvard Business Review מדגישים שמעורבות היא עניין של "דאגה עמוקה". הם מציעים למנהלים להחליף את המושג "צוות" במושג "אנסמבל".
בצוות רגיל, המבט שלי מופנה למטרה האישית שלי. באנסמבל, האקסיומה היא: "Always take care of your partner" (תמיד תדאג לפרטנר שלך). כאן נכנס הדיוק: מעורבות אמיתית היא כשעובד מבין שהתפקיד שלו הוא לא "לסיים את המשימה", אלא לאפשר לפרטנר שלו להצליח. כשאכפת לי מהשותף שלי ומהתוצאה של הקבוצה, אני מפסיק להיות "אורח" שמחכה להוראות, והופך לבעל בית שדואג שהכל ידפוק. המעורבות היא הדבק שהופך אוסף של אנשים ליחידה אחת שרוצה לנצח.
הטיפ היישומי שלנו: "חמש דקות של מחוברות"
רוצים להתחיל לייצר את המעורבות הזו כבר בישיבה הקרובה? הנה תרגיל פשוט שמחבר את העובדים חזרה לסיפור הגדול:
במקום לעבור רק על הסטטוס של המשימות, הקדישו 5 דקות בסוף הישיבה לשאלה: "מי בצוות עזר לכם השבוע להקדם בסיפור שלנו?" הפעולה הפשוטה הזו עושה שני דברים קריטיים למעורבות:
- היא מוציאה את העובד מה"אי הבודד" שלו ומכריחה אותו לראות את הקשרים שבינו לבין האחרים.
- היא מחזקת את התפיסה שכולנו אנסמבל אחד – שבו אין "אורחים", יש רק שותפים לכתיבת העלילה.
בסדנאות שלנו ב-"שמש", אנחנו לוקחים את המחקרים האלו והופכים אותם לחוויה חיה. אנחנו עוזרים לצוותים שלכם להרגיש את ה"ביחד" דרך צחוק ואלתור ומחזירים אותם למשרד עם הבנה אחת ברורה: הם לא ברגים, והם בטח לא אורחים, הם אלו שכותבים את ההצלחה שלכם, מילה אחר מילה.
