אחחח החופש הגדול – איזו תקופה מורכבת, במיוחד כשאנחנו הורים..
פתאום, הבן שלך שעד לא מזמן התווכח אם מותר שוקולד בבוקר, מסתובב לבד עד מאוחר, והבת שלך עסוקה בטרנדים בטיקטוק שלא ברור מי עומד מאחוריהם.
ומה קורה כשאין גבולות ברורים, אין בית ספר באופק, ויש המון זמן פנוי ורשת פתוחה 24/7?
בדיוק – זה הזמן שבו מתעוררות התנהגויות סיכון.
רגע, מה זה בכלל התנהגות סיכון?
זה נשמע גדול ורחוק- כאילו לא שייך אלינו, אבל בתכלס מדובר בפעולות יומיומיות שיכולות לסכן את בני ובנות הנוער שלנו – פיזית, רגשית או חברתית.
זה יכול להיות שתיית אלכוהול, עישון, שוטטות בשעות הלילה, חשיפה לאתרים או אתגרים מסוכנים ברשת, מפגשים עם זרים, נהיגה לא אחראית על אופניים או קורקינט חשמלי, התנהגות מינית לא בטוחה, וגם הסתגרות ובידוד חברתי. זה יכול להיות דברים שנראים לנו אפילו יותר 'פשוטים' כביכול, מריבות עם החבר'ה שמובילות לחרמות (על קבוצות שנאה שמעתם?), ונדליזם (איזה גרפיטי בקטנה על תחנת אוטובוס) או אפילו דיאטה טרנדית שעלולה להיות מסוכנת. אין לזה סוף. וזה נמצא בכל מקום.
לפעמים זה קורה מתוך סקרנות, לפעמים משעמום, ולפעמים – בגלל צמד המילים הכי חרושות במערכת החינוך (במיוחד בגיל ההתבגרות): לחץ חברתי.
לחץ חברתי זה לא מה שחשבתם
את כולנו פוגשת התחושה שחייבים לעשות משהו כי כולם עושים- ותנו לי לגלות לכם סוד. זה לא קשור לגיל. לחץ חברתי מופיע מהרגע שהתחלנו להיות במגע עם החברה. בהתחלה זה ילדותי- ילדים ביגלאי שנתיים שלוש פשוט לוקחים את מה שיש לילד אחר כי יש לו ואני רוצה גם. ומצד שני ההורים שלהם מרגישים שאם לילד הזה יש אני חייב גם לקנות לילד שלי- אם זה לא לחץ חברתי אז מה זה? ועוד לא התחלתי לדבר על לחץ חברתי במקום העבודה שלנו, בזוגיות של השכנים ובתמונות מהחופשה האחרונה באינסטגרם.. כן כן אף אחד לא חסין ל"פומו" הזה.
אז לפני שאנחנו מדברים עם המתבגרים שלנו על לחץ חברתי- שימו לב איפה זה תופס אתכם בחיים ומה זה גורם לכם לעשות. אתם תופתעו לגלות כמה סטרס מניע אתכם. כן גם אם אתם נחשבים 'מבוגרים'.
גם בעולם שלכם ללא ספק קיים סטרס ולחץ חברתי שמניע אתכם רק שאצל הנוער, המוח עדיין לא סיים להתפתח וההורמונים והאימפולסיביות לוקחים חלק גדול בלקיחת החלטות וגם כשהסכנות מגיעות זה לא כל כך פשוט לזהות אותן, אין איזה דמות מצוירת שמכריזה "פשוט אמרו לא"- לחץ חברתי לא חייב להיות בריוני – הוא לעיתים קרובות מגיע עם חיוך, הומור, ומעין תחושת ביחד כזאת. זה יכול להיות "תעשני רק אחת, זה ירגיע אותך", או "את עושה איתנו סטורי? זה מצחיק"
למה דווקא בקיץ?
כי הקיץ הוא פיתוי מהלך.
המסגרות מתפרקות, ההורים עובדים, והנוער – מחפש חוויות. הוא מחפש ריגוש, קבוצה להשתייך אליה, קצת דרמה וקצת אקשן. ומה שנותר הוא מרחב כמעט פרוץ – שבו כל אחד צריך לדעת לשים לעצמו את הגבולות. וכמה זה קשה לשים לעצמי את הגבולות.
אנחנו כהורים צריכים לעזור להם להציב את הגבולות האלה, לאפשר להם להבין מה מתאים ומה לא מתאים. ולהיות עבורם גם סמכות וגם כתף להישען עליה.
אז מה אפשר לעשות?
- לא לשפוט זוכרים שאמרנו שגם אנחנו נתונים ללחץ חברתי? ושזה מגיע בכל גיל? תחשבו על עצמכם. אל תשפטו אותם. תבואו אליהם בגובה העיניים- כמי שעוברים בדיוק אותו הדבר. תנו עצות ודרכים להתמודדות מתוך העולם שלכם. שתפו אותם.
- להיות שם. פשוט להיות. גם כשזה נראה שהם לא צריכים אתכם – תאמינו לי, הם כן. נוכחות עקבית, זמינות רגשית. אפילו לומר את המילים "אני כאן בשבילך" גם כשנראה שהם לא מקשיבים. הם כן.
- לשאול שאלות בלי לחפור. "איך היה?" זה חשוב, אבל גם "עם מי היית?" ו־"מה עשיתם?" אפשר גם למצוא דברים חיוביים ולחזק אותם "איזה כיף!" "אני שמחה שנהנית" , מומלץ לשתף באנקדוטות גם מהיום שלכם. כשהשיחה היא מכבדת ולא חקירה משטרתית קל ובטוח יותר לשתף גם בדברים פחות נעימים.
- לתת להם כלים, לא רק חוקים. התמקדו בחוזקות שלהם! תזכירו להם מה מיוחד בהם, מה החוזקות שלהם ועודדו אותם לפעול משם.
אחד הכלים הכי חזקים בסדנאות לנוער שלנו הוא למצוא את הקול הפנימי- זה שיוצא החוצה בעיקר כשמקשיבים באמת. שיוצא דרך אסוציאציות ורעיונות שקשורים רק אליי. ברגע שאני יודעת מה יחודי בי – זה מעניק לי בטחון עצמי, senter פנימי ואז הרבה יותר קל לי להתמודד עם הקולות שבחוץ.
לסיכום – אל תחכו שהסיכון יופיע. הקדימו לו הזדמנות
החופש הגדול הוא גם הזדמנות ענקית.
לא רק לפעילויות ולבידור, לא רק למצוא פתרונות למה לעשות עם הילדים שלא יפריעו לנו לעבוד אלא באמת לגדילה אמיתית – שלהם, ושלנו כהורים ואנשי חינוך.
אל תוותרו על השיחה, על ההקשבה, ועל יצירת סביבה שבה הם יכולים לתרגל בחירה.
רוצים סדנת לחץ חברתי לקיץ הזה?
מחפשים סדנה לנוער שתהיה גם מצחיקה, גם חכמה וגם משנה מציאות?
מוזמנים לפנות אלינו.
לא נוכל למנוע כל התנהגות סיכון – אבל נוכל לתת להם כלים להתמודד, למצוא את הייחודיות שלהם וליצור מרחב שיאפשר להם להרגיש בטוחים לפרוק ולהרגיש בטוחים.
