הקיץ בא בא בא בא (תזמזמו ביחד איתי) איזה כיף! איזה חםםםם וכמה לחות שאלוהים ישמור! ולמרות כל אלה, כהורים וכאנשי חינוך יש דאגה אחת שממש מונעת מאיתנו להירדם בלילה, וזה לא היתושים… الילדים שלנו! כמה שאנחנו דואגים להם, איפה הם מסתובבים? עם מי הם מסתובבים, מה הם עושים? והכי הכי חשוב לנו, שרק ישמרו על עצמם, שלא יקרה להם משהו. אחד הדברים בתוך שלל הדאגות לילדים שלנו זה האלימות… התופעה הזאת שנראה שרק הולכת וגדלה ומתעצמת לממדים מטורפים.
העייפות והדאגה הזו הן לא רק תחושת בטן שלכן, המספרים בשטח מדאיגים ומגבים את זה. דוחות רשמיים של מדדי אלימות נוער בישראל ובעולם מצביעים על קפיצה חדה של עשרות אחוזים בדיווחים על אירועי אלימות, קטטות רחוב ובריונות דיגיטלית של בני נוער דווקא בחודשי הקיץ (יולי-אוגוסט). כשהמסגרות הרגילות מתמוססות, השעות מתהפכות והרחובות (הפיזיים והווירטואליים) מתמלאים, המתח עולה.
כאנשי חינוך, אנחנו מוצאים את עצמנו פעם אחר פעם מנסים "לכבות שריפות". אבל מה אם היינו אומרים לכם שאחד הכלים הכי יעילים למניעת אלימות בקיץ הקרוב מגיע דווקא מעולם התיאטרון והאלתור? הייתם מאמינים?? כן כן, קראתם נכון. אלתור.
הקיץ כבמה ללא תסריט
במהלך שנת הלימודים, החיים של בני הנוער כתובים ומסודרים, יש צלצול, יש מערכת שעות, ויש גבולות ברורים. בקיץ? התסריט נעלם. הם נזרקים לבמה ענקית, חסרת חוקים, שבה כל סיטואציה חברתית היא אלתור אחד גדול.
אלימות, במקרים רבים, היא תוצר של אלתור גרוע. מדובר בתגובה אימפולסיבית, נוקשה וחסרת כלים למצב בלתי צפוי. מילה לא במקום, מבט לא נכון, או פוסט מרגיז ברשת החברתית, ללא "שריר אלתור" מפותח, התגובה האוטומטית של המתבגר תהיה לעיתים קרובות תוקפנות. הם פשוט לא מכירים אופציה אחרת לנהל את הסצנה שנוצרה.
חוק ה-"כן, ו…", להגיד "כן" למציאות, לא לאלימות
בעולם האלתור יש חוק ברזל אחד ומפורסם: "Yes, and…" (כן, ו…). המשמעות שלו היא לקבל את מה שהפרטנר שלי לבמה מציע, ולהוסיף על זה את התוספת שלי.
אבל כאן טמון המפתח החינוכי הגדול, וחשוב להבין אותו לעומק: להגיד "כן" באלתור זה לא אומר להסכים לתוכן, לזרום עם לחץ חברתי או לשתף פעולה עם מעשה פסול. זה אומר להסכים להכיר במציאות של הסיטואציה.
בואו נוריד את זה לשטח: נניח שנער נמצא בפארק בלילה, וחברים שלו קוראים לו להצטרף למעשה אלים. ה"כן, ו…" שלו הוא ממש לא "יאללה, בואו נרביץ לו" (זו לא אימפרוביזציה, זו היגררות עיוורת). ה"כן" הוא המוכנות להסתכל למציאות בעיניים בלי להכחיש או לקפוא: "כן, אני מבין ומקבל את זה שאני נמצא כרגע בסיטואציה מסוכנת, נפיצה ואלימה". ה"ו…" הוא הבחירה האקטיבית והגמישה באיך להגיב אליה: "ובגלל זה אני בוחר לקחת צעד אחורה / לחתוך מהמקום / להזעיק עזרה".
כשבני נוער מבינים את ההבדל בין קבלת המצב לבין הסכמה לתוכן, הם מפסיקים לפעול מתוך אוטומט של מגננה או אגו, ומפתחים חוסן נפשי ומנטלי שמאפשר להם לנהל את האירוע במקום שהאירוע ינהל אותם. כשאנחנו מלמדים בני נוער לאלתר, אנחנו בעצם מלמדים אותם גמישות פסיכולוגית. אנחנו מעניקים להם את היכולת לעצור לרגע, להבין את ה"סצנה" אליה הם נקלעו, ולבחור תגובה חכמה ומותאמת.
זה אולי נשמע כמו משחק, אבל מדובר במדע לכל דבר. מחקרים פורצי דרך בתחום הקרימינולוגיה, הפסיכולוגיה החינוכית והטיפול בדרמה מראים כי תרגול קבוע של טכניקות אלתור ותיאטרון אינטראקטיבי מפחית משמעותית התנהגויות סיכון ואלימות בקרב נוער. הסיבה לכך היא שהאלתור מפעיל ומחזק את האזורים במוח האחראיים על גמישות מחשבתית, מוריד את רמת האימפולסיביות ומפתח "אמפתיה קוגניטיבית" (היכולת לקרוא נכון את הסיטואציה ואת האחר). אלו הם הכלים החזקים ביותר שעוצרים נער רגע לפני שהוא מרים ידיים, נגרר, או מקליד תגובה פוגענית ברשת.
איך מביאים את זה לשטח? 3 כלים מעשיים לאנשי חינוך:
- תרגול "משחקי סטטוס": אלימות רבות נובעת ממאבקי כוח,,מי יותר חזק?, בעולם האלתור לומדים איך לשחק עם סטטוס גבוה ונמוך בצורה מודעת. כשבני נוער מבינים שסטטוס הוא רק תפקיד על במה שאפשר לשנות, הם פחות נבהלים כשמישהו מנסה,להוריד, להם, ויודעים להגיב באיפוק או בתחכום במקום בתוקפנות.
- פיתוח שריר ההקשבה הטהורה: באלתור, אם אתה לא מקשיב ב-100% לפרטנר, הסצנה קורסת. סדנאות קצרות של הקשבה אקטיבית וקריאת שפת גוף (לפני היציאה לחופש) עוזרות לתלמידים לזהות סימני מצוקה, סכנה או כעס אצל חבריהם לפני שהם מגיעים לנקודת הרתיחה.
- הרחבת רפרטואר התגובות (בניית אלטרנטיבות): תנו להם תרחישי קיץ אמיתיים ומורכבים, ובקשו מהם לאלתר כמה תגובות שונות שאינן כוללות אלימות או כניעה. המטרה היא להראות להם שיש להם בחירה, ושכוח אמיתי של שחקן נמדד ביכולת שלו לשנות את כיוון העלילה לטובתו, ולא להרוס את הבמה.
השורה התחתונה
הקיץ הזה לא חייב להיות מלווה בכותרות מדאיגות בחדשות. אם נשכיל להעניק לבני הנוער שלנו את הכלים הנכונים לאלתר את דרכם בתוך חוסר הוודאות, נגלה שהם מסוגלים להפוך גם את הסיטואציות הנפיצות ביותר לשיעור מדהים במנהיגות, בגרות ותושייה.
החופש הגדול הוא הבמה שלהם, בואו נעזור להם לכתוב סצנות שנרצה לראות
