כוחה של עבודת צוות מתחיל עכשיו – איך מניעים צוות לפני החגים

תיכף ספטמבר.
חודש מוזר, ביניים כזה. לכאורה "חזרה לשגרה", בפועל – התחלה מקרטעת. אנשים עייפים מקיץ ארוך, מתקשים להיפרד מהגיחה לחו"ל, מתמודדים עם ילדים בחינוך ביתי חלקי ועם סדר יום שעדיין לא התייצב. ואם זה לא מספיק – כבר באופק מחכים החגים, עם עוד חורים בלו״ז ועוד חוסר ודאות.

ובכל זאת, מי שמוביל צוות – בין אם בארגון גדול, צוות חינוכי או אפילו עסק קטן – יודע שזה בדיוק הרגע הקריטי. רגע לפני שכולם שוב נעלמים, יש חלון הזדמנות קצר, שבו אפשר – וצריך –  לבנות תשתית יציבה:
שפה משותפת, תיאום ציפיות, סנכרון.
וזה לא מותרות. זה הבסיס לכל דבר טוב שיגיע אחר כך.

כוחה של עבודת צוות נבנה כבר עכשיו, לא בינואר.
והנה חמש דרכים להתחיל:

1. שפה חיובית – זאת הקרקע הפורייה לצמיחה

שפה יוצרת מציאות. מילים הן לא רק אמצעי תקשורת, אלא הדרך שבה אנחנו מגדירים את המציאות שלנו – לעצמנו ולסביבה. מחקרים בפסיכולוגיה חיובית (כמו של פרופ׳ ברברה פרדריקסון) מראים ששפה חיובית מעודדת חשיבה יצירתית, מסוגלות ותחושת שייכות.

כדי להתחיל לבסס שפה כזו, כדאי לשים לב למילים שחוזרות בצוות:

• האם מדברים בעיקר על "מה לא עובד" או על "מה כן אפשר לשפר"?

   

• האם יש ביטויים שחוזרים שוב ושוב כמו "אין מה לעשות" או "ככה זה אצלנו"?

   

שפה חיובית לא מתעלמת מבעיות – היא פשוט ניגשת אליהן בגישה של בנייה.
אפשר להכניס שפה כזו דרך משפטים כמו:

• "מה למדנו מזה?"

   

• "מה עוד אפשר לנסות?"

   

• "איך נוכל לעזור אחד לשנייה להצליח?"

   

זו הקרקע שמאפשרת אמון, יוזמה וצמיחה משותפת.

איך ניישם?

אז רגע לפני שאתם עומדים להגיד משהו מוריד – מתוך הרגל, לא מתוך כוונה שלילית חלילה – נסו לחשוב על משפט חיובי ומקדם שיתאים לרגע הספציפי הזה – תוכלו להרגיש בהבדל בין רגע.

2. הקשבה פעילה – אנחנו באמת שומעים כשיש מקום לשמוע

כשיש שפה חיובית, הלב והאוזניים נפתחים. רק אז יש מקום להקשיב באמת.

הקשבה פעילה היא הרבה יותר מלהיות בשקט בזמן שמישהו אחר מדבר. זו הקשבה מתוך סקרנות, לא מתוך שיפוט. בלי לתכנן את התשובה הבאה בזמן שהאדם שמולנו עוד לא סיים משפט.

במחקר קלאסי שנערך באוניברסיטת מישיגן, נמצא שהמנהלים שנתפסו כ״טובים ביותר״ בעיני עובדיהם לא היו אלה שהציעו הכי הרבה פתרונות – אלא אלה ששיקפו הקשבה עמוקה, ושאלו שאלות במקום למהר לענות.

איך ניישם?

תרגול הקשבה פעילה באמצעות סבבים: כל אחד מגיש רעיון בתורו, האחרים לא קוטעים – פשוט מקשיבים. אחר כך, מתבקשים רק לחזור על מה ששמעו. על פניו-  נשמע פשוט,  אבל לנו, היצורים האנושיים, יש צורך חזק להביע את עצמנו, להטביע חותם ולכן תמיד נרצה לשנות קצת את המשפט, אולי להוסיף בדיחה קטנה מרוב מבוכה -אז חברי צוות יקרים- אל. פשוט אל. תתמקדו בהקשבה בלבד, הפכו לכלי קיבול, לאוזן אחת גדולה. תרגיל קטן עם השפעה עצומה. 

3. "כן, ו…" – להניע קדימה במקום לחסום

אחד העקרונות המרכזיים באלתור הוא "כן, ו…" – גישה שמקדמת בנייה משותפת ולא עצירה. במקום לדחות רעיון כי הוא לא מושלם, אנחנו בוחרים להוסיף עליו, לפתח אותו, לבדוק לאן הוא יכול לקחת אותנו. 

בסדנאות, אנחנו מדמים את זה בתרגילים שבהם כל משפט של משתתף חייב להיבנות על מה שנאמר לפניו. אבל גם בעולם האמיתי זה עובד: נסו בישיבות צוות להגיב לרעיונות עם "כן, ו…" במקום "אבל…" – ותראו איך האנרגיה משתנה.

הדוגמה הידועה היא מחברת IDEO, אחת מחברות החדשנות הידועות בעולם, שהכניסה את "כן, ו…" כחלק משפת הפיתוח שלה – מתוך אמונה שזה מה שמאפשר לרעיונות לפרוח ולא להיחנק כבר בהתחלה.

איך ניישם?

זוכרים את סבב ההקשבה ממקודם? השלב הבא שלו עובד ככה:

 סבבים של פיתוח רעיונות: מישהו מגיש רעיון, יכול גם בהגדרה להיות "הרעיון הגרוע בעולם" וכל אחד בתורו חוזר על הרעיון ומפתח אותו. מקבל את הרעיון ומוסיף רעיון משלו. שימו לב לגבול הדק: אני לא משנה את הרעיון של הקולגה שלי, אני מצמיח מתוכו ענפים. לאחר כמה סבבים תוכלו לראות שאפילו הרעיון הגרוע בעולם יכול להניב פירות.

4. ללמוד לצחוק – לא רק בשביל הכיף

צחוק הוא לא הפוגה מהעבודה – הוא חלק ממנה. צחוק משותף מפעיל אזורים במוח שקשורים לאמון, לקשר רגשי וליכולת לפתור בעיות מורכבות.

מחקר מ-Wharton School מצא שצוותים שצוחקים יחד בתחילת פגישה – אפילו במשך שתי דקות בלבד – מצליחים לשתף פעולה בצורה טובה יותר לאורך זמן. למה? כי ההומור מחבר, מרכך, ומזכיר לכולנו שאנחנו בני אדם.

איך ניישם?

אפשר להתחיל ממשהו פשוט: משחקון היכרות מצחיק, סרטון קטן בתחילת ישיבה, או אפילו בדיחה פנימית שהצוות אימץ לעצמו. 

לא מזמן נתקלנו ברשת בסרטון נחמד בו כל אחד מחברי הצוות מילא את פיו במים (כבר מצחיק) וכל אחד בתורו חשף אביזר רנדומלי שהביא מהבית. מי שלא צחק והשפריץ מים מהפה – ניצח. מיותר לציין שכולם הפסידו, שולחן הישיבות נרטב, הקרח נשבר והאווירה התחממה. 

ככל שהומור יהיה חלק מהתרבות – כך הצוות יהיה מגובש יותר, חזק יותר ויצלח אתגרים בצורה אפקטיבית יותר.

5. לשחרר שליטה – כדי ליצור שותפות אמיתית

מנהלים נוטים (ובצדק) לרצות לדעת מה קורה, להוביל, לוודא שהכול בשליטה. אבל צוותים חזקים נבנים דווקא כשיש מקום לאי-ודאות, כשמחלקים את האחריות, כשמאפשרים ניסוי וטעייה.

באלתור, אין תסריט. כל משתתף אחראי לרגע הבא. זה מצריך אמון הדדי – אבל זה גם משחרר עוצמות חדשות של יצירתיות ומעורבות.

דוגמה יפה מגיעה מחברת Google, שבמחקר הפנימי שלה על צוותים (Project Aristotle) גילתה שהגורם הכי משפיע על הצלחת צוות הוא לא מבנה היררכי או מספר הפגישות – אלא דווקא תחושת ביטחון פסיכולוגי. תחושה שמותר לטעות, לנסות, להציע.

איך ניישם?

על ידי יוזמות קטנות שהצוות בונה ומוביל בעצמו – בלי אישור על כל שלב, אלא מתוך אמון ובחירה. זה אולי לא יהיה מושלם – אבל זה יהיה אמיתי, מעורב, ועם פוטנציאל לצמיחה אמיתית. אז בישיבת צוות הבאה הכריזו על "פרוייקט חופשי" ותנו לצוות לרוץ על זה עם הרגשה שסומכים עליהם. קבעו מועד להצגת הפרוייקט ואחלו להם בהצלחה בהמשך הדרך. מכאן, איכות המסע וההגעה אל היעד יהיו תלויים אך ורק בחברי הצוות – מה שיעמיק את התקשורת ואת שותפות הגורל שלהם – וזה בדיוק הכוח המניע שאתם מחפשים.

לסיכום:

דווקא עכשיו – כשהכול עוד רופף, לא ברור, בין חום לקד"מים – זה הזמן להשקיע בצוות.
לא צריך תכניות גרנדיוזיות, לא אירועים מושקעים. רק להתחיל לדבר אחרת, להקשיב אחרת, לעבוד יחד מתוך הבנה שיש לנו הזדמנות לבנות משהו יציב עם פוטנציאל לצמיחה מתמדת.

תוכלו כבר עכשיו להתחיל להתנהל באופן חיובי יותר ולראות את השינוי בעצמכם – אנחנו ממליצות לכם לשלב את כל העקרונות יחד ולא לוותר על אף אחד מהם.  

אם תזדקקו לתמיכה מבחוץ, תזכורת, או בוסט של השראה – אנחנו כאן.
שנה מוצלחת, מסונכרנת ומלאת שיתוף פעולה.

אה, וחגים שמחים.