אם את יועצת, סגנית או רכזת חברתית, את מכירה את זה מקרוב- את מביאה לתלמידים שלך תוכן עם ערך, השקעה, לב.
אבל לפעמים, דווקא בשיחות, בפעילויות, בהרצאות הכי חשובות שעבדת כל כך קשה בשביל לדייק ולהביא לתלמידים שלך, דווקא שם את מוצאת את עצמך בעיקר מוודאת שיהיה שקט או שיכניסו את הטלפונים או שלא יצאו כל דקה לשירותים.. והשיח שאת כל כך רוצה לפתוח… פשוט לא נפתח.
וזה מתסכל. כי השקעת- לא הבאת פעילות וסימנת וי- את מחנכת, מובילה, שליחה של משמעות. ואת רוצה להגיע אליהם באמת. אז בדקת, עשית תחקיר, חשבת והתייעצת על איזה תוכן התלמידים שלך באמת צריכים, חיפשת, מצאת, התווכחת על התקציב, הצלחת להעביר דרך תקציב גפן.. ובסוף? את מרגישה שאת השוטרת באולם.
קודם כל- אנחנו מבינות אותך. אחרי הרבה שנים של הצגות בבתי ספר ברחבי הארץ, אחרי כל כך הרבה פעמים שעצרנו הצגות באמצע וחיכינו שיהיה שקט ואחרי כל כך הרבה תסכול פיתחנו שיטה שמאפשרת לנו להגיע לתלמידים ולייצר ביחד איתם שיח. גם על נושאים קשים.
התלמידים של היום לא מחפשים עוד הרצאה. הם מחפשים חוויה, שייכות, שיח בגובה העיניים.
וזה בדיוק מה שיכול להפוך כל פעילות- גם בנושא רגיש- למפגש אמיתי.
החלטנו לשתף אותך בכלים שעזרו לנו, שגרמו לנו להניח את ההצגה עם הטקסט בצד ולהפיק מופע שונה לחלוטין
1. מתחילים מסקרנות, לא מהצהרה
במקום לפתוח בהרצאה על “הסכנות”, נסי לפתוח בשאלה פשוטה.
שאלה שמזמינה אותם להיות שותפים, לא קהל. שאלה פשוטה, כללית על נושא מסוים שתרצי לפתוח, השתדלי כמה שיותר לא להתערב בשיחה ולא להביע עמדה אלא לתת להם ליצור דיון אחד עם השני.
💬"קרה לכם פעם שראיתם מישהו שמרגיש בחוץ? מה עשיתם באותו רגע?"
💬 "באיזה גיל לדעתכם אתם תתנו לילדים שלכם סמארטפון?"
💬 "למה לדעתכם יש אנשים שכותבים תגובות מעליבות/קשות ברשתות?"
💬"האם אי פעם יצא לכם לראות בן אדם שיכור?"
ברגע שאת יוצרת סקרנות – את פותחת לבבות.
לא כי זה “טריק”, אלא כי הם מרגישים שאת באמת רוצה לשמוע. ולהם יש הרבה מה להגיד.
🌟טיפ מהשטח:
נסי לקיים את הדיון במעגל כיסאות, או אפילו בחלל אחר מחוץ לכיתה כדי לאפשר ביטחון ולא תחושה של עוד שיעור.
2. תני להם להיות חלק מהשיחה
נוער לא רוצה רק לשמוע -הוא רוצה להיות חלק.
כל רגע קטן של השתתפות הופך את הפעילות להרבה יותר משמעותית.
אפשר לשלב סצנה קצרה, משחק תפקידים, או רגע של אלתור שממחיש סיטואציה מהחיים.
ברגע שהם על הבמה (גם אם זו רק במה של דקה), הם לומדים מבפנים, לא מבחוץ.
🌟 טיפ מהשטח:
הציעי להם שתי דרכי תגובה אפשריות לאותה סיטואציה (“מה הייתם עושים אם חבר מבקש ממך לשתות במסיבה?”)
ובקשי מהם לבחור- בלי שיפוט, רק לדבר על התחושות.
3️. אותנטיות היא המפתח
אין צורך להעמיד פנים שיש לנו את כל התשובות, הנוער מריח זיוף מקילומטר.
מה שכן עובד- זה להיות אמיתית, אנושית, קשובה.
“אתמול קילל אותי נהג בכביש וממש השתתקתי, גם לי יש רגעים כאלה שבהם אני לא יודעת מה לומר. מה לדעתכם אפשר לעשות?"
הם לא צריכים עוד מישהי מגניבה. הם צריכים מישהי אמיצה מספיק להיות פשוט עצמה.
וזה בדיוק מה שגורם להם לפתוח את הלב.
4️. דברי איתם דרך סיפור, לא דרך מסך
סיפור אחד בגובה העיניים יעשה הרבה יותר ממצגת מושקעת או מהקרנה של סרט בנושא.
סיפור אמיתי מסקרן, מעורר הזדהות, מחשבה, דמיון.
“תלמיד סיפר לי שפעם הוא ראה קבוצה צוחקת על מישהי, והוא שתק.
אחר כך זה ישב לו על הלב. מה הייתם עושים במקומו?”
"שמעתי על מקרה של ילד בגילכם ששתה במסיבת כיתה עד שהתעלף. נראה לכם אמיתי או שעבדו עליי?"
הם לא צריכים “לשמוע מה נכון” – הם רוצים לחקור יחד מה מרגיש נכון.
🌟 טיפ מהשטח:
תחקרו ותביאו סיפור אמיתי, תדעו את כל הפרטים האפשריים: איפה זה קרה, באיזה שנה, מה קרה אחרי וכו'
ואם אתם ממש אמיצות- תביאו סיפור שקרה לכן בבית ספר, ככה תדברו איתם באמת בגובה העיניים. בלי קלישאות.
5️. תני לגוף ללמוד לפני הראש
לפעמים לא צריך לדבר-מספיק לחוות.
חוויה אחת קטנה- משחק, תנועה, צחוק משותף- לא רק שוברת את הקרח אלא גם מייצרת סביבה בטוחה לשיתוף ומתוך זה דרכים אמיתיות לעבד רגשות.
🎭 נסי תרגיל קצר של “כן, וגם…”
כל תלמיד מוסיף משפט שמתחיל בכן, וגם… (חייבים להגיד כן ולהסכים עם מה שאמרו לפניי- ככה אין לי חשש שיצחקו או ירדו עליי)
התוצאה? אווירה חיובית, פתיחות, ותחושת יחד שמאפשרת לדבר גם על הדברים הקשים.
ואחרי הפעילות? לא לסגור את השיחה, להמשיך אותה!
הרגע שאחרי הוא הזדמנות זהב.
כשמשהו נגע בהם, אפילו לרגע- חשוב להשאיר פתח לשיח המשך. ואם הפעילות לא נגעה בהם והם היו עסוקים בכל דבר אחר- הזדמנות זהב אפילו יותר, להבין מה לא דיבר עליהם, אולי הרגיז או הכעיס, אולי יש להם ביקורת- חשוב לתת לזה מקום! ככה יוצרים מרחב לשיחה כנה פתוחה ואמיתית.
כמה דרכים פשוטות לעשות את זה:
- Exit Ticket 3–2–1:
כל תלמיד כותב 3 מחשבות חשובות, 2 שאלות שנפתחו, ו־1 דבר קטן שייקח איתו הלאה. - רמזור רגשות:
ירוק, צהוב או אדום – איפה אני מרגיש מול הנושא עכשיו? (בלי לפרט, רק לסמן ביד). - שאלת המשך בכיתה:
“איזו תגובה שלי יכולה לעזור למישהו להרגיש שייך?”
ההמשכיות היא מה שמחולל שינוי אמיתי.
כי לא משנה כמה חזקה הפעילות – אם יש המשך, היא הופכת למשמעותית לטווח הארוך.
סדנת תיאטרון לנוער- כשהם חווים, הם מבינים
זו בדיוק הסיבה שיצרנו את "זה מסוכן"– פרוייקט העוסק בהתנהגויות סיכון
חוויה תיאטרלית־חינוכית שמאפשרת לתלמידים לדבר על נושאים רגישים
דרך סצנות מאלתרות, הומור, וצחוק שמוריד התנגדויות.
במקום עוד פעילות "נו נו נו" (דמיינו את הגננת שלכם עם האצבע), הם חווים בעצמם מצבים אמיתיים, צוחקים, חושבים, ומשאירים מקום לשיח אמיץ, בגובה העיניים.
כי הדרך לדבר עם נוער על נושאים קשים –
היא קודם כול לגרום להם להרגיש בטוחים.
🌞 לקריאה נוספת על פעילות שמש לנוער
קראי כאן על פרויקט “זה מסוכן”
פעילות תיאטרלית־חינוכית לנוער בנושאים של חרמות, סמים, אלכוהול, מיניות ושייכות
שפותחת שיח אמיתי ונותנת כלים לצוות להמשך הדרך.
