מורים? הורים? כך תדברו עם בני נוער (בלי שהם יגלגלו עיניים או ייעלמו לחדר עם אוזניות)

יש רגע כזה, שבו אתה שואל את הילד שלך "איך היה היום?"
והוא עונה לך (אם הוא עונה בכלל) ב"סבבה".
את מנסה לשאול משהו קצת יותר עמוק,
והתגובה: "לא עכשיו", "עזבי", או התעלמות טוטאלית ומבט מרוכז במיוחד בטלפון.

נשמע מוכר? אתם לא לבד!

הדיאלוג עם בני ובנות נוער הוא אתגר רציני – בין אם אתם הורים, מורים, מדריכים או כל מי שמנסה לפצח את הסיסמה שלהם.
אבל מה אם נגלה לכם שהכלים הכי טובים לניהול שיחה עם נוער – לא נמצאים בספרי פסיכולוגיה, אלא דווקא על הבמה?

כן, כן – על הבמה.

ולא רק על הבמה אלא בעולם האלתור לא פחות ולא יותר!

כי מאחורי כל סצנה מאולתרת – מסתתרים עקרונות זהב לתקשורת אנושית.
וכשמשתמשים בהם נכון, גם הדיאלוג הכי תקוע יכול להפוך לרגע של חיבור אמיתי.

אז כהרגלנו בקודש, לא נשאיר אתכם פעורי פה אלא ממש ניתן לכם כללי זהב (כולם מתוך עולם האלתור כמובן) לתקשורת חיובית מדהימה עם בני הנוער המהמם שלנו (בסדר אולי הגזמנו, אבל כל עוד הם הרימו עיניים מהמסך למשך 3 שניות תרימו לעצמכם במחיאות כפיים- מגיע לכם!)

• "כן ו.."– לא חייב להסכים, אבל כן לקבל

זה הבסיס של כל אלתור: קיבלת הצעה? אל תפסול. תוסיף עליה.
כך גם בשיחה עם נוער:
הוא אומר משהו שגורם לכם להחוויר?
במקום "מה פתאום?!" "אין סיכוי!" "על גופתי!" , נסו רגע לעצור ולהגיב בגישה של "כן, ו…".

למשל:
"אני רוצה לעזוב את בית הספר הזה"
– תגובה אוטומטית: "מה? השתגעת??"
– תגובה מאלתרת: "אני שומעת שאת מרגישה שזה לא המקום בשבילך. רוצה לספר לי מה גרם לך לחשוב על זה?"

כשמגיבים ככה, הילד או הילדה לא נכנסים למגננה – ויש סיכוי ממש טוב שתיפתח שיחה עמוקה יותר. שימו לב זה לא אומר שהסכמתם, שה אומר שהסכמתם להקשיב- וזה הבדל גדול. זה לא להגיד כן למעבר בית ספר אלא להגיד כן לתחושות של אותה ילדה. יש כאן משהו בואו נקשיב במקום לחסום.

•   באמת להקשיב, לא רק לחכות לתורנו לדבר

באלתור, אי אפשר להיצמד לתסריט. מה שהפרטנר אומר – משנה הכול.
ככה גם עם נוער:
אם נכנסתם לשיחה עם תכנית מגירה, עם טקסט מובנה (שעשיתם עליו חזרות מול המראה) תצאו ממנה עם תסכול.
אבל אם תהיו לגמרי נוכחים – בלי לקטוע, בלי למהר להגיב, רק להקשיב – הם ירגישו בזה.

תשומת לב מלאה. בלי טלפון ביד. בלי מבט לשעון.
הם אולי לא יגידו תודה, אבל ירגישו שאתם שם.

•   לשחרר שליטה/ kill your baby  – השיחה לא חייבת ללכת לפי התכנית

באלתור, השחקנים לומדים לרקוד עם הלא נודע וגם כאן חשוב לדעת לשחרר.

נכנסת לשיחה עם נושא שיחה מאוד חשוב אבל הנערה פתאום מדברת על משהו אחר- זרמו איתה! באלתור קוראים לזה  kill your baby – רק שיהיה ברור הכוונה היא לרעיון שהגעתם איתו לא לתינוק המתוק שלכם (לא משנה שכרגע הוא עבר אתכם בגובה וגידל חצ'קונים בגודל של הר געש)

לכן, התחלתם שיחה על ציונים? היא התגלגלה לאקס מהשכבה הקודמת?
אל תילחצו.
אם תזרמו עם הכיוון שהם מובילים, אתם תגלו עולמות.
לפעמים, הדרך לשיחה על גבולות או אחריות עוברת דרך סיפור על ריב בווטסאפ.

• הומור עצמי – לא לקחת את עצמכם יותר מדי ברצינות

אחד הכלים הכי חשובים באלתור – הוא היכולת לצחוק.
גם על עצמך.

כשמבוגר מעז להיחשף, לשים את המבוכה על השולחן ולצחוק על עצמו – בני הנוער מרגישים שהוא אנושי.
וזה שובר קרח ברמות.

אפשר להתחיל שיחה ככה:
"אתמול ניסיתי להבין מה זה 'סלאי'… חשבתי שזה סוג של תבלין".
אתם תופתעו לגלות עד כמה זה מקרב.

•  סקרנות במקום שיפוט – התעניינות אמיתית במה שמעניין אותם

כמו באלתור, כשלא יודעים מה הולך לקרות – הדרך הכי טובה להמשיך היא פשוט לשאול.
אז תשאלו.
תתעניינו ביוטיוברים שהם עוקבים אחריהם. בתכנים שהם צורכים. במילים שהם אומרים ולא תמיד מבינים.

ולא – לא כדי לבדוק אותם. אלא כי זה באמת מעניין אתכם.
זה ההבדל בין חקירה לשיחה.

לסיכום: אל תנסו "לדבר עם בני נוער". תנסו להיות בשיחה איתם.

להיכנס לעולם שלהם, להיות סקרניים, לצחוק, להקשיב באמת – ובעיקר, לא לנסות לשלוט בכל מילה או כיוון.
כמו באלתור – השיחה הכי טובה היא זו שאין לה תסריט קבוע.

ואם אתם רוצים ללמוד את זה על אמת –
בדיוק בשביל זה אנחנו פה.
סדנאות אלתור שמיועדות להורים, לצוותי חינוך, וגם לבני נוער עצמם –
כי כשיש שפה משותפת, יש חיבור.
וכשיש חיבור, אפשר לדבר גם על הדברים הכי חשובים.

קראו עוד על "זה מסוכן" הפעילות הממוקדת שלנו לנוער, בנושא התנהגויות סיכון.