יום היערכות.
המילים האלה לבד גורמות לחלק מהמורות לחייך מהתרגשות, ולחלק – לרצות להתחבא מתחת לשולחן.
כי בואו נודה על האמת: כשמדובר בצוות חינוכי – אף אחד לא נח ביום היערכות.
אז רגע לפני שצוללות לתוך רשימות, שיבוצים, טפסים ודיווחים – זה בדיוק הזמן לקחת אוויר.
כן, דווקא עכשיו. כי איך שמתחילה השנה – הלחץ עולה, הראש מתמלא, והלב? מחפש רגע של ביחד.
בשביל זה בדיוק אספנו לכן חמישה משחקים – קלילים, מצחיקים ומחברים – שיהפכו את יום ההיערכות מחובה ביומן לחוויה של ממש.
וכמובן – כולם מבוססים על עקרונות האלתור, כך שאם תזרמו איתם – תגלו גם משהו חדש על הצוות שלכם (ועל עצמכם).
1. כן ו… – גרסת חדר המורים
משחק אלתור קלאסי שמלמד אותנו להקשיב, לזרום, ולבנות זו על דבריה של זו.
איך משחקים?
הראשונה זורקת משפט, למשל:
"השנה אני מלמדת אנגלית דרך שירי שנות השמונים."
הבאה בתור חייבת להתחיל את התגובה שלה במילים "כן, ו…" ולהמשיך את הרעיון, כמה שיותר מופרך:
"כן, ובשבוע הראשון נלבש כולנו בגדי דיסקו ונחלק קלטות לתלמידים!"
למה זה מעולה?
זה מעלה חיוך, מעודד יצירתיות, ומחדד הרגל חשוב לשנה הקרובה: לא לבטל, אלא להוסיף ולשתף פעולה.
2. סיפור בהמשכים – כמו פעם, רק מצחיק יותר
מתחילות עם שם של ילד או ילדה וחפץ (תנסו לחשוב על שם שלא נמצא בבית הספר שלכם- נראה אם תצליחו 😊 ) לדוגמה: אפרים והעוגה
עכשיו מתחילות לפי הסדר לספר את הסיפור על אפרים והעוגה רק שכל מורה יכולה להגיד רק מילה אחת בלבד. המורה הבאה מוסיפה מילה, ואז עוד אחת… וכך הלאה.
המילים מתחברות – ולפני שאתן שמות לב, נוצר סיפור מצחיק, מופרע, ולעיתים מרגש ממש.
מה יוצא מזה?
משחק חימום קלאסי של עולם האלתור: מלמד להקשיב, לפתח רעיון בלי לתכנן יותר מדי, ולצחוק על הדרך.
3. מתנות לשנה החדשה
מתכנסות למעגל. כל מורה בתורה "מביאה מתנה" לבאה אחריה – אבל לא מגלה מה יש בתוכה.
רק אומרת: "הבאתי לך מתנה לשנה הקרובה." וזהו.
עכשיו – זו שקיבלה את המתנה היא זו שמחליטה מה יש בפנים.
ואז היא מדגימה את המתנה בפנטומימה בלבד – בלי מילים, בלי רמזים.
דוגמה?
אם מורה בחרה לדמיין שקיבלה ספר טוב – אז היא תדפדף, תתרגש, תצחק…
אם בחרה תכשיט נוצץ – אולי תענוד דמיונית שרשרת ותביט בה בעיניים נוצצות.
ואם הלכה על סנדוויץ' מושקע – תתחיל לנגוס, לגלגל עיניים, ולהתענג על כל ביס.
מה יוצא מזה?
המון צחוק, חיבורים מפתיעים, והצצה משעשעת למה שכל אחת משתוקקת לו בסתר – בין אם זה חפץ, רגע של נחת, או משהו לנשמה (ולקיבה).
ובעיקר – תרגול מושלם של אינטואיציה, אלתור, ודמיון משותף.
4. מי עשתה את זה?
לפני תחילת המשחק, כל מורה כותבת משהו לא ידוע עליה על פתק – סיפור קצר, חוויה יוצאת דופן, או פרט ביזארי לחלוטין.
למשל:
– "ברחתי לשירותים באחת ההפסקות כדי שיהיה לי קצת שקט."
-"חילקתי בטעות מבחנים של כיתה ה' לתלמידי כיתה ח'. הם לא שמו לב."
– "בישיבת צוות הקשבתי קשב רב… אבל בעצם חישבתי מה להזמין מוולט."
– "פעם התחלתי את היום בשיעור הלא נכון – בכיתה הלא נכונה – עם ביטחון מלא."
מערבבים את הפתקים, וכל פעם מישהי קוראת פתק אחד – והצוות מנסה לגלות למי הוא שייך.
למה זה טוב?
זה חושף צדדים לא מוכרים, שובר קרח מצוין – ומעל הכול, מזכיר שכולנו יותר מעניינות ממה שנראה בהפסקת עשר.
5. קיר משאלות אישי
יוצרות פינת השראה קטנה באחד הקירות, עם חוט ואטבים או בריסטול צבעוני.
כל מורה תולה שם פתק קטן שבו כתוב:
מה אני מאחלת לעצמי השנה? או איזו מילה מובילה אותי השנה?
זה יכול להיות "שקט", "יצירתיות", "ליהנות מהדרך", או אפילו "פחות קפה, יותר מים".
בסיום השנה – חוזרות לקיר, קוראות את הפתקים, ובודקות: מה התגשם? מה הפתיע?
הערך המוסף
רגע קטן של חיבור לעצמנו, בתוך ים של עשייה. וגם – הזדמנות לתמוך זו בזו במסע השנתי הזה שנקרא "הוראה".
ולסיום – למה לשחק דווקא ביום היערכות?
כי יום היערכות יכול להיות הרבה יותר ממסמך אקסל פתוח.
הוא יכול להיות רגע של התחלה רכה, מצחיקה ומלאת תקווה לשנה שלמה.
והמשחקים? הם לא "רק בשביל הכיף" – הם הדרך הכי פשוטה ועמוקה לבנות תקשורת, להוריד מחסומים, וליצור צוות מגובש באמת.
מוזמנות לנסות, לשחק, ולהרגיש – עד כמה זה משנה את האווירה.
ואם אתן רוצות להכניס גם הנחיה מקצועית עם כלים מעולם האלתור, ולבנות יום היערכות שהצוות יזכור – דברו איתנו.
ב"שמש מופעים וסדנאות" אנחנו עושות בדיוק את זה: מציתות חיבור, הומור, ומשמעות – כבר מהרגע הראשון.
